על חשיבות הרשת 

בנים שונים מבנות. או להיפך אם תרצו. זוהי אמירה שבדרך כלל "מקפיצה", אבל מה לעשות? ככה זה וטוב שכך. אין כמובן בהכללה הזו לומר שאלו עדיפות עדיפים יותר או שנובע מכך שאלו נחותים נחותות יותר. אלא פשוט שדפוסי המחשבה של הגבר שונים מאלו של האישה. נדמה לי שהיום יותר ויותר אנשי מחקר רציניים מכירים בעובדה הזו והיא זוכה להכרה עניינית ושקולה, כפי שראוי שיהיה. יחד עם כל השוני, כשאומרים שגברים, בממוצע, גבוהים יותר מנשים, אין זה אומר דבר על כך שכפרטים בודדים בהחלט ישנם מקרים של נשים הגבוהות יותר מגברים. חשוב לזכור את זה תמיד אבל במיוחד בדיון הקשור לתהליכים של קבלת החלטות.

באופן הפרטי מאד שלי, ילדים מס' 1 ומס' 3 הם בנים, בעוד שמספרים 2 ו- 4 הן בנות. הבנים נוהגים לחשוב במונחים מאד ליניאריים בעוד שלבנות אין בעיה כלל לצוף במרחבים רב-ממדיים. הבנת נושא אצל הבנים כרוכה בדרך כלל בהתעמקות לפרטים בתחום צר יחסית תוך מתן דגש לגורמים ולסיבות של כל דבר. הבנות מסתפקות בהבנה פחות מעמיקה אבל הרבה הרבה יותר רחבה מבלי לתת חשיבות כל כך גדולה לשאלה למה? אלו כדרכם של "גברים" קודחים לעומק בנקודה מוגדרת, ואלו כדרכן של "נשים" עוטפות בחבילה אחת נושאים אסוציאטיביים מגוונים.

הבנה של תנאי יסוד ויצירת תקשורת בונה המנצלת את היתרונות היחסיים של כל דפוס, מאפשרת יצירה של שלם הגדול יותר מסכום חלקיו. נדמה לי, בפרשנות פרטית, שזו גם הייתה גם הכוונה המקורית של "זכר ונקבה ברא אותם".

במערכת פרימיטיבית ופשוטה של קבלת החלטות, דפוסי החשיבה "גבריים נשיים" הם קלים להבנה ולהתייחסות. אבל כאשר מתערב איינשטיין הזקן בסיפור ומצרף את ממד הזמן לתוך תהליכי קבלת ההחלטות, הופך הכל למסובך ולמורכב הרבה יותר. למרות העובדה שכיום תהליכי קבלת החלטות רבים חייבים בזמן תגובה מהיר, ולפעמים מהיר מאד, הרי שרובם הגדול של מקבלי ההחלטות אינם מכירים בכך, או גרוע יותר, מכירים אך אינם יודעים כיצד להתמודד עם זה. בזמני תגובה מהירים כבר אסור להסתמך על הדפוסים הפשוטים של חשיבה "נשית גברית" ויש הכרח לעבור לחשיבה של "רשת".

התופעה של המנהל בארגון שמחזיק ביד אחת את הזין ובשניה את השלט הארגוני היא עדיין זו המאפיינת את רובם של המנהלים כיום. נשים רבות המגיעות לעמדות ניהול בכירות מנסות ל"חקות" את המודל הגברי והופכות להיות מכשפות מרושעות הדורסות כל אישה אחרת בסביבה כדי שלא תהווה איום. זאת, במקום לפתח מודל ניהול "נשי" ולתרום לסינרגיה הארגונית. כמובן שזוהי הכללה. כהכללה זה המצב כיום במערכת הניהולית ואין זה אומר שאין מקומות בהם מתרחשים דברים טובים.

ההתחברות העיקשת לדפוסי החשיבה הקלאסיים נובעת בעיקרה מהפחד והחשש ההולכים וגוברים ככל שנדרשת קבלת החלטות בסביבה המשתנה במהירות. כל עוד הדברים זזו לאט, אפשר היה לחשוב, אפשר היה לחכות, אפשר היה להתייעץ ולדבוק בדפוסים ישנים. כלומר: אם זה עבד בסדר עד היום, אין שום סיבה שזה לא ימשיך להיות כך גם מחר. מודל כזה של קבלת החלטות הוא סטטי בעיקרו. סטטי במובן שמערכת קבלת ההחלטות תלויה בעיקר בעצמה. הסביבה משפיעה עליה מעט מאד והצלחות נשענות בעיקר אל משפט המפתח הציוני: "אם תרצו ..".

רק שהסביבה בה מתקבלות החלטות כיום, אפילו במסגרת משפחתית ביתית ולא בהכרח בארגונים עסקיים, היא סביבה דינמית. קבלת ההחלטות אינה יכולה יותר לשאת את ההחלטות הפיקודיות בקלות רבה כל כך. החלטה מפסיקה להיות נקודתית והופכת להיות תהליך המושפע מאד מסביבה שהיא עצמה משתנה במהירות וכל הזמן. היכולת לקבל החלטה היום באופן חד פעמי ולצפות שתתקבל תוצאה בעתיד בהתאם, הולכת ונעלמת.

הכרה בעובדה שכיום קבלת ההחלטות היא תהליך במערכת דינמית היא הכרחית בכדי לייצר דפוסי חשיבה חדשים המסוגלים לקחת את הדפוס "הגברי" ולארוג אותו יחד עם הדפוס "הנשי" לתוך רשת שתיצור מבנה חדש. זוהי איננה פילוסופיה. זהו תנאי הכרחי בכדי לשרוד את הבלאגן ההולך וגדל מסביבנו.